אנשים רבים נוהגים להאשים את הכלכלה שהיא פרימיטיבית. עכשיו, ברור לחלוטין שהתאוריה הכלכלית שלנו אינה מושלמת. אין דבר כזה מושלמות כשמדובר בידע אנושי, גם לא כשמדובר בהישגים אחרים של האנושות. נבצר מהאדם להיות יודע-כל. התאוריה המפותחת ביותר שנראית כאילו היא מספקת לחלוטין את צמאוננו לידע עשויה יום אחד להיות מתוקנת או מוחלפת בתאוריה חדשה. המדע אינו מספק לנו ודאות מוחלטת וסופית. הוא רק נותן לנו הבטחה בגבולות יכולותינו השכליות ומצבה הנוכחי של המחשבה המדעית. מערכת מדעית היא רק תחנה אחת בחיפוש שמתקדם ללא הפסק אחר ידע. היא בהכרח מושפעת מחוסר המושלמות הטבוע בכל מפעל אנושי. אבל ההכרה בעובדות אלה אין פירושה שהכלכלה בת-זמננו היא פרימיטיבית. זה רק אומר שהכלכלה היא דבר חי - ולחיות משמעו חוסר מושלמות וגם שינוי.
הגינויים שהכלכלה סופגת על כך שהיא לכאורה פרימיטיבית באים משתי נקודות מבט שונות. מצד אחד ישנה קבוצה של חוקרי טבע ופיזיקאים שמגנים את הכלכלה על כך שהיא אינה מדע טבעי ואינה מיישמת את השיטות ונוהלי המחקר של המעבדה. אחת המטרות של חיבור זה היא להפריך את הטענות הכוזבות מן הסוג הזה. בהערות פתיחה אלה יתכן שמספיק לומר מספר מילים על הרקע הפסיכולוגי שלהם. אנשים צרי-אופקים בדרך כלל נוטים להרהר ארוכות בכל היבט בו אנשים אחרים נבדלים מהם. הגמל במשל מטיל דופי בכל שאר בעלי החיים, היות שאין להם דבשת. הרוריטני גוער בלפוטני על כך שהוא אינו רוריטני. עובד המחקר במעבדה חושב שהיא מקום המחקר הראוי היחיד, ומשוואות דיפרנציאליות הן האמצעי האמין היחיד להבעת תוצאות המחשבה המדעית. הוא פשוט אינו מסוגל לראות את הבעיות האפיסטמולוגיות של הפעולה האנושית. בשבילו הכלכלה אינה יכולה להיות דבר מלבד סוג של מכניקה.
מאידך ישנם אנשים שטוענים שבטוח שמשהו לא בסדר במדעי החברה כיוון שהמצב החברתי אינו משביע-רצון. מדעי הטבע השיגו תוצאות מדהימות במאתיים או שלוש מאות השנים האחרונות, ויישומן המעשי של תוצאות אלה הצליח לשפר את רמת החיים הכללית במידה חסרת-תקדים. אבל, אומרים המבקרים הללו, מדעי החברה נחלו כישלון חרוץ בהפיכת המצב החברתי ליותר משביע-רצון. הם לא מיגרו את הסבל והרעב, המשברים הכלכליים והאבטלה, המלחמה והרודנות. הם עקרים ולא תרמו דבר לקידום האושר ורווחת האנושות.
הטיפוסים הרוטנים הללו אינם מבינים שההתקדמות האדירה בטכנולוגיות הייצור והעלייה בעושר וברווחה שנבעה מכך התאפשרו רק בזכות הצעדים שנעשו בכיוון של אותה מדיניות ליברלית שהינה היישום המעשי של תורת הכלכלה. רעיונותיהם של הכלכלנים הקלאסיים הם שהסירו את המחסומים שהציבו חוקים עתיקים, מנהגים ודעות קדומות בדרכו של השיפור הטכנולוגי, ושחררו את גאונותם של המחדשים והממציאים מרסן הגילדות, החסות הממשלתית ומלחצים חברתיים מסוגים שונים. הם שהורידו את קרנם של הכובשים והבוזזים והראו את התועלת החברתית הנובעת מפעילות עסקית. אף אחת מההמצאות המופלאות של היום לא הייתה מגיעה לידי שימוש אלמלא החריבו הכלכלנים עד היסוד את המנטליות הפרה-קפיטליסטית. מה שמכונה לעתים קרובות "המהפכה התעשייתית" הוא בעצם תולדה של המהפכה האידאולוגית שחוללו הדוקטרינות של הכלכלנים. הכלכלנים ניפצו את עיקרי האמונה העתיקים: שזה לא הוגן ולא צודק לגבור על מתחרה על ידי ייצור סחורות יותר טובות וזולות; שזה לא מוסרי לחרוג משיטות הייצור המסורתיות; שהמכונות הן רעות כי הן גורמות לאבטלה; שאחת המשימות של הממשל היא למנוע מאנשי עסקים יעילים להתעשר ולהגן על הפחות יעילים מפני תחרות עם היותר יעילים; שלהגביל את החופש של היזמים על ידי כפייה ממשלתית או כפייה מצד כוחות חברתיים אחרים זהו אמצעי נאות לקידום רווחת האומה. הכלכלה המדינית הבריטית והפיזיוקרטיה הצרפתית היו פורצות הדרך של הקפיטליזם המודרני. הן שאיפשרו את ההתקדמות של מדעי הטבע השימושיים, שהעניקה שפע של הטבות להמונים.
הבעיה של תקופתנו היא בדיוק הבורות הנפוצה לגבי התפקיד שמילאה מדיניות החופש הכלכלי בהתפתחות הטכנולוגית של מאתיים השנים האחרונות. האנשים נפלו קורבן לטענה השקרית שהשיפור בשיטות הייצור החדשות התרחש בד בבד עם מדיניות הלסה-פר רק במקרה. המיתוסים המארקסיסטיים הוליכו אותם שולל, וגרמו להם לחשוב שהתעשייה המודרנית היא תוצאה של "כוחות יצרניים" מסתוריים שלא תלויים בשום דרך בגורמים אידאולוגיים. הכלכלה הקלאסית, כך הם מאמינים, לא היתה גורם בעליית הקפיטליזם, אלא דווקא תוצר שלו, "תשתית-העל האידאולוגית" שלו, דהיינו דוקטרינה שנועדה להגן על הטענות הלא הוגנות של הנצלנים הקפיטליסטיים. לכן ביטול הקפיטליזם והנהגת טוטליטריזם סוציאליסטי במקום כלכלת השוק והיוזמה החופשית לא יפריע להמשך התקדמות הטכנולוגיה. להיפך, זה רק יקדם שיפור טכנולוגי על ידי הסרת המכשולים שהאינטרסים האנוכיים של הקפיטליסטים מציבים בדרכו.
המאפיין של עידן זה של מלחמות הרסניות והתפוררות חברתית הוא המרי נגד הכלכלה. תומס קרלייל קרא לכלכלה "המדע הקודר", וקרל מארקס גינה את הכלכלנים כ"מלחכי פנכה של הבורגנות". השרלטנים - בעודם מהללים את תרופות הפלא שלהם ושאר קיצורי דרך לגן-עדן עלי אדמות - נהנים ללגלג על הכלכלה כ"אורתודוקסית" ו"ריאקציונרית". הדמגוגים מתגאים במה שהם מכנים הנצחונות שלהם על הכלכלה. האדם ה"מעשי" מתרברב בבוז שלו לכלכלה ובבורות שלו לגבי דעות הכלכלנים ה"חובבנים". המדיניויות הכלכליות של העשורים האחרונים נוצרו כתוצאה ממנטליות שלועגת לכל סוג של תאוריה כלכלית יציבה ומהללת את הדוקטרינות השקריות של אלה שמפחיתים בערכה. מה שמכונה הכלכלה ה"אורתודוקסית" לא מורשה ברוב המדינות להיכנס לאוניברסיטאות וכמעט שלא מוכר לאנשי הציבור, הפוליטיקאים והמחברים המובילים. את האשמה במצב הבלתי-מספק של העניינים הכלכליים בוודאי שאין להטיל על מדע שגם השליטים וגם ההמונים מתעבים אותו ומתעלמים ממנו.
יש להדגיש שגורל הציביליזציה המודרנית כפי שפותחה על ידי העמים הלבנים במאתיים השנים האחרונות קשור בקשר בל-יינתק עם גורל מדע הכלכלה. הציביליזציה הזאת יכלה לבוא לעולם בגלל שבקרב העמים שררו רעיונות שהיו יישומים של התאוריה הכלכלית לפתרון בעיות של מדיניות כלכלית. היא עתידה וחייבת לקרוס אם האומות ימשיכו במסלול אליו נכנסו בהשפעת הכישוף של דוקטרינות שדוחות חשיבה כלכלית.
נכון שכלכלה היא מדע תאורטי וככזאת היא נמנעת מכל שיפוט-ערך. אין זה תפקידה לומר לאנשים לאלו מטרות עליהם לשאוף. היא מדע של האמצעים אותם יש לנקוט כדי להשיג את המטרות שנבחרו, ובטח שלא מדע של בחירת המטרות. ההחלטות הסופיות, ההערכות ובחירת המטרות הינן מחוץ לתחומו של כל מדע. המדע לעולם אינו אומר לאדם כיצד עליו לנהוג; הוא רק מראה איך אדם חייב לפעול אם הוא רוצה להשיג מטרות מוגדרות.
להרבה אנשים נראה שזה מעט מאוד, ושמדע המוגבל לחקר היש ואינו מסוגל להביע שיפוט ערכי אודות היעדים הנעלים והסופיים ביותר הוא חסר חשיבות לחיים ולפעולה. גם זו טעות. אולם, חשיפת הטעות הזאת אינה צריכה להתבצע במסגרת הערות פתיחה אלה, אלא כחלק מהחיבור עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה