2. אופיה הפורמלי והאפריורי של הפרקסאולוגיה

נטייה אופיינית בפילוסופיה עכשווית היא להכחיש את קיומו של ידע אפריורי. לפיה, כל ידע אנושי נגזר מהניסיון. את הגישה הזאת אפשר להבין בקלות כתגובה מוגזמת כנגד הפזרנות של התאולוגיה והמלאכותיות בפילוסופיה של ההיסטוריה והטבע. מטאפיזיקאים היו להוטים לגלות באמצעות ההסתכלות(intuition) אמת מוסרית כללית, את המשמעות של האבולוציה ההיסטורית, את המאפיינים של הנפש ושל החומר, ואת חוקי הטבע השולטים באירועים הפיזיים, הכימיים והפסיכולוגיים. השערותיהם ההפכפכות באו לידי ביטוי בהתעלמות עליזה בידע עובדתי. הם היו משוכנעים שללא הוכחה שבאה מהניסיון, התבונה תוכל להסביר את כל הדברים ולענות על כל השאלות.

המדעים הטבעיים המודרניים חייבים את הצלחתם לשיטת ההתבוננות והניסוי. אין ספק שאמפריציזם ופרגמטיזם נכונים כל עוד הם מתארים תהליכים של המדעים הטבעיים. אך זה לא פחות ודאי שטועים הם לחלוטין במאמציהם לדחות כל סוג של ידע אפריורי ולסווג לוגיקה, מתמטיקה ופרקסאולוגיה, כדיסציפלינות אמפיריות וניסוייות או בסך הכל כטאוטלוגיות.

ביחס לפרקסאולוגיה, טעויות הפילוסופים נובעות מבורותם המוחלטות בכלכלה[2] ולעיתים קרובות מאוד מהחוסר המהמם שלהם בידע היסטורי. בעיניו של הפילוסוף הטיפול בעניינים פילוסופיים הוא מקצוע נשגב ואצילי מכדי להשען על מקצועות מועילים. הפרופסור מתמרמר על העובדה שהוא מקבל משכורת על התפלספות; המחשבה שהוא מרוויח כסף כדרכם של בעל המלאכה או החלקאי מעליבה אותו. עניינים כספיים הם עניינים מרושעים, הפילוסוף החוקר את הבעיות המכובדות של אמת וערכים נצחיים מוחלטים לא אמור ללכלכך את מחשבתו על ידי התעסקות בבעיות של כלכלה.

הבעיה האם ישנם או לא אלמנטים אפריוריים של מחשבה--כלומר תנאי חשיבה הכרחיים שאין מנוס מהם, קודמים לכל מופע תפיסתי ולניסיון-- מוכרחה להיות מופרדת מהבעיה התורשתית של מהיכן האדם מקבל את יכולותיו השכליות האופייניות. מוצא האדם מאבותיו הקדם-אנושיים שחסרו את היכולות האלה. לאותם אבות קדמונים היה פוטנציאל מסויים שבמרוצת דורות של אבולוציה הפך אותם ליצורים חושבים. המעבר הזה התאפשר על ידי השפעות הסביבה הקוסמית שפעה לדורות ההמשך. מכאן האמפיריקן מסיק שהיסודות הבסיסיים של החשיבה הם תוצאה של ניסיון ומייצגים הסתגלות של בני האדם לתנאי הסביבה.

הרעיון מוביל, אם ממשיכים אחריו בעקביות, למסקנה הנוספת שהיו בין אבותינו הקדם-אנושיים עד להומו-ספיאנס מספר שלבי ביניים. היו יצורים שלמרות שלא היו מצויידים ביכולת האנושים להבנת הסיבתיות, כן בורכו ביכולות בסיסיות של הקשה לוגית. שכלם עדיין לא עבד בצורה לוגית, אלא בצורה קדם-לוגית(או בהיגיון לא שלם). תפקודו של הגיונם הפגום והמנותק התפתח צעד אחד צעד מתוך מצב קדם-לוגי לעבר מצב לוגי. היגיון, היכולת לחשוב והלוגיקה הם תופעות היסטוריות. היסטורי של הלוגיקה קיימת באותו אופן שבו קיימת היסטוריה של הטכנולוגיה. דבר לא מעיד על כך שלוגיקה היא השלב האחרון בהתפתחותינו האבולוציונית. הלוגיקה האנושית היא שלב היסטורי בין חוסר-לוגיקה קדם אנושי מצד אחד לבין לוגיקה על-אנושית מצד שני. היגיון וחשיבה, האמצעים המועילים ביותר של בני האדם במאבקם לשרוד, טבועים ברצף התפתחות אירועים זיאולוגית. הם אינם נצחיים ואינם בלתי-משתנים. הם ברי חלוף(transitory).

בנוסף, אין ספק שכל בן אנוש חוזר בהתפתחותו האישית לא רק על שלבי התפתחות פיזיים, מתא פשוט לאורגניזם מורכב ביותר מסוג יונק, אלא גם ולא פחות מהם על שלבי התפתחות נפשית, ממצב קיום צמחי וחייתי טהור אל המוח החושב. שינוי הצורה הזה לא נשלם בחיים הקדם-לידתיים של העובר אלא רק לאחר שהולד החדש מתעורר צעד צעד לעבר תודעה אנושית. כך, כל אדם בצעירותו המוקדמת, מתחיל ממעמקי החשכה ומתקדם דרך השלבים השונים של מבנהו הלוגי של המוח.

קיים גם המקרה של שאר בעלי החיים. אנחנו לחלוטין ערים לפער חסר הגישור המפריד בין יכולות הסקת המסקנות שלנו לבין התהליכים התגובתיים של מוחם ועצביהם. אך באותו הזמן אנחנו מנבאים להם כוחות שבמאבק נואש מנסים להגיע לניצוץ ההבנה. כמו אסירים הלהוטים לפרוץ מאבדון החשכה הנצחית והאוטומטיות שאין מנוס ממנה. אנחנו מזדהים איתם כיוון שאנחנו במצב דומה: לוחצים לשווא כנגד מגבלותינו האינטלקטואליות, מתאווים ומתאמצים ללא תועלת במטרה להשיג את ההכרה המושלמת הבלתי אפשרית.

אך בעיית האפריורי היא בעיה בעלת אופי אחר. היא לא מתמודדת מול הבעיה של איך ההכרה או ההיגיון הגיעו לידי קיום. היא מתייחסת לאופי ההכרחי והבסיסי של מבנהו הלוגי של השכל האנושי.

הקשרים הלוגיים הבסיסיים לא כפופים להוכחה או הפרכה. כל ניסיון להוכיח אותם צריך להניח מראש את תקפותם. בלתי אפשרי להסבירם ליישות שאין אותם ברשותה. מאמצים להגדיר אותם בהתאם לכללי ההגדרה בהכרח יכשלו. הם טענות ראשוניות קודמות לכל הגדרה אמיתית או נקובה(nominal). הם הקטגוריות האולטימטיביות שלא ניתנות לניתוח. השכל האנושי אינו מסוגל לדמיין קטגוריות לוגיות שונות מהן. לא משנה איך הן נראות לישויות על-אנושיות, בשביל בני האדם הן הכרח מוחלט שלא ניתן להתחמק ממנו. הם דרישות הקדם החיוניות של התפיסה, ההערכה ושל הניסיון.

הם הינם דרישה מוקדמת חיונית של הזיכרון. אין נטייה במדעים הטבעיים לתאר את הזיכרון כמופע של תופעה כללית. כל אורגניזם חי משמר את ההשפעות של גירויים קודמים, והמצב הנוכחי של חומר לא-אורגני מקבל צורה מתוצאות כל ההשפעות אליהן הוא היה חשוף בעבר. המצב הנוכחי של היקום הוא תוצר של עברו. נוכל, במובן מטאפורי קלוש, להגיד שהמבנה הגאולוגי של הגלובוס משמר את הזכרון של כל השינויים הקוסמיים, כמו גם שגופו של אדם הוא סֶדִימֶנְטַצְיָה(שִׁקּוּעַ) של כל תהפוכות גורלו שלו וגורלותיהם של אבותיו. אך זיכרון הוא משוהו שונה לגמרי מעובדת האחדות המבנית והמשכיות האבולוציה הקוסמית. הוא תופעה של הכרה וככזה הוא מותנה באפריורי הלוגי. פסיכולוגים נמלאו פליאה מהעובדה שאדם אינו זוכר דבר מזמן קיומו כעובר וכעולל. פרויד ניסה להסביר העדרות זיכרון זו כתוצאה של הדחקה של זיכרונות לא רצויים. האמת היא שאין דבר לזכור במצבים נטולי הכרה. אוטומטיזם חייתי ותגובות תת-מודעות לגירויים פסיכולוגיים הם אינם חומר לזכירה לעוברים, עוללים ולמבוגרים. רק מצבי הכרה ניתנים לזכירה.

המוח האנושי אינו משטח חלק שעליו ההיסטוריה של אירועים חיצוניים נרשמת. הוא מצויד בערכת כלים לתפיסת המצויאות. האדם רכש כלים אלה, כלומר, את המבנה הלוגי של שכלו במהלך האבולוציה מהאמבה עד למצבו הנוכחי. אך כלים אלה קודמים לכל התנסות.

בן אדם הוא לא רק בעל חיים כפוף לחלוטין לגירויים המכתיבים באופן בלתי נמנע את נסיבות חייו. הוא גם יישות פועלת. וקטגוריית הפעולה היא קדם לוגי לכל פעילות ממשית.

העובדה שלבני האדם אין את הכוח היצירתי לדמיין קטגוריות נבדלות מהקשרים הלוגיים הבסיסיים ומעקרונות הסיבתיות והטאולוגיה כופה עלינו אפריוריזם מתודולוגי.

כל אחד בהתנהגותו היומיומית משמש עד שוב ושוב לאוניברסליות ולחוסר יכולתן של קטגוריות המחשבה והפעולה להשתנות. אדם שמתקשר עם בני אדם אחרים, שרוצה לידע ולשכנע אותם, ששואל שאלות ועונה לשאלות של אחרים, יכול לפעול בדרך זו רק כי הוא מסוגל להעזר במשהו משותף לכל בני האדם--כלומר, המבנה הלוגי של החשיבה האנושית. הרעיון שא' יכולה להיות באותו הזמן לא-א' או שאפשר להעדיף את א' על ב' ובמקביל להעדיף את ב' על א' הם רעיונות פשוט בלתי נתפסים ואבסורדיים לשכל האנושי. אנחנו לא בעמדה המאפשרת לנו להבין כל סוג של חשיבה קדם-לוגית או מטה-לוגית. אנחנו לא מסוגלים לחשוב על עולם ללא סיבתיות ותאולוגיה.

אין זה משנה לאדם בין אם כן ובין אם לא, מעבר לספירה הנגישה לשכל האנושי ישנן סיפרות אחרות שבהן קיים דבר השונה באופן קטגורי ממחשבה או פעילות אנושיים. שום ידע מספירות כאלה אינו חודר לשכל האנושי. עקר הוא הניסיון לשאול אם דברים-כשלעצמם הם שונים מאיך שהם מתגלים לנו, או האם ישנם עולמות שאיננו מסוגלים להמציא או רעיונות שאנחנו לא מסוגלים לתפוס. אלה הן בעיות מעבר להכרה האנושית. ידע אנושי מותנה על ידי מבנה השכל האנושי. אם הוא בוחר בפעולה אנושית כנושא חקירתו, הוא לא יכול להתכוון לשום דבר אחר זולת קטגוריות הפעלה שמתאימות לשכל האנושי ומהוות השלכתו לעולם החיצוני של התהוות ושינוי. כל התאורמות של הפרקסאולוגיה מתייחסות רק לקטגוריות הפעולה אלה ותקפות רק במסלול פעולתן. הן אינן מתיימרות להעביר כל מידע לגבי עולמות וקשרים שלא ניתן להעלות על הדעת או אפילו לדמיין.

כך, הפרקסאולוגיה היא אנושית במובן כפול. היא אנושית כיוון שהיא טוענת תקפות אוניברסלית לתאורמות שלה, בתוך הספירה המוגדרת במדוייק בתת ההנחות, לכל פעילות אנושית. בנוסף היא אנושית כיוון שהיא מתעסקת רק עם פעילות אנושית ולא שואפת לדעת דבר לגבי הלא-אנושי--בין אם זה תת-אנושי או על-אנושי.

רב-הגוניות הלוגית לכאורה של האדם הפרימיטיבי

ישנה טעות נפוצה שמאמינים בה כי עבודותיו של לוסיאן לוי-ברול (Lucien Levy-Bruhl) תומכות בדוקטרינה הטוענת כי המבנה הלוגי של הפעילות השכלית אצל האדם הפרימיטיבי היה ונשאר שונה באופן מוחלט מהמבנה הלוגי של הפעילות השכלית אצל האדם המתורבת. ההיפך הוא הנכון, מה שלוי-ברול מדווח, על בסיס של חקירה קפדנית של כל החומר האתנולוגי המצוי, לגבי הפונקציות השכליות של האדם הפרימיטיבי רק מוכיח בצורה ברורה כי הקשרים הלוגיים היסודיים והקטגוריות של המחשבה והפעולה בפעילויות האינטלקטואליות של הפראים משחקים את אותו התפקיד כמו בחיים שלנו. תוכן מחשבותיו של האדם הקדמון שונה מהתוכן של מחשבתינו, אך המבנה הפורמאלי והלוגי משותף לשניהם.

זה נכון שלוי-ברול בעצמו טען שהמנטליות של עמים פרימיטיביים היא בתמצית "מיסטית וקדם-לוגית" באופיה; הייצוגים הקולקטיביים של האדם הפרימיטבי מוסדרים על ידי "חוק ההשתתפות" והשלכותיהן אדישות לחוק הסתירה. לעומת זאת, הבחנתו של לוי-גרול בין חשיבה קדם-לוגית ולוגית מתייחסת לתוכן ולא לצורה ולקטגוריה המבנית של החשיבה. הוא טוען שגם בקהילות כמו שלנו, קיימים רעיונות ויחסים בין רעיונות המוסדרים על ידי "חוק ההשתתפות", פחות או יותר באופן עצמאי, פחות או יותר באופן מוחלש, אך עדיין באופן שאינו ניתן להסרה, ביחד עם אלה הכפופים לחוק הסיבתיות. "הקדם-לוגי והמיסטי מתקיימים לצד הלוגי"[3].

לוי-ברול מעביר את תמצית הוראת הנצרות לעולם התודעה הקדם-לוגית.[4] כך, התנגדויות רבות עלולות לעלות וגם הועלו כנגד הדוקטרינות הנוצריות ופרשנויותיהן על ידי התיאולוגיה. אך אף לא אחד העז לטעון שלאבות הנוצרים והפילוסופים--ביניהם סט. אוגוסטין וסט. תומס--היו מוחות בעלי מבנה לוגי השונה באופן קטגורלי מאלה של בני זמנינו. הויכוח בין אדם המאמין בניסים ואחר שאינו מאמין הוא על תוכן של המחשבה, לא לצורתה הלוגית. אדם המנסה להדגים את האפשרות והמציאות של ניסים עלול לטעות. אך לחשוף את טעותו--כדבריהם המבריקים של יום(Hume) ומיל (Mill) במאמריהם--בהחלט לא פחות מסובך לוגית מלפוצץ כל דעה רווחת מוטעית בתחום הפילוסופיה והכלכלה.

חוקרי ארצות ומיסיונרים מדווחים שבאפריקה ובפולינסיה, האדם הפרימיטיבי עוצר את הפרצרפציה כבר בשלבים מוקדמים והוא אף פעם לא לא עוצר להסביר האם הוא יכול להמנע מכך.[5] על דבר דומה מדווחים לפעמים המחנכים הארופאים והאמריקאים, לגבי תלמידיהם. לוי-ברול מצטט את תצפיותיו של מיסיונר אחר אנשי מוסי (Mossi) על נהר הניז'ר: "השיחה איתם סובבת רק סביב נשים, אוכל ו(בעונה הגשומה) היבול ."[6] אילו עוד נושאים היו מעדיפים רבים מבני זמנם ושכניהם של ניוטון, קאנט ולוי-ברול?

המסקנה להסיק ממחקריו של לוי-ברול מבוטאת במילים שלו בצורה הטובה ביותר: "השכל הפרימיטיבי, כמו שלנו, להוט למצוא את הסיבות למה שקורה, אבל הוא לא מחפש אותן באותו הכיוון כמונו." [7]

איכר המעוניין להשיג יבול עשיר עשוי--לפי תוכן רעיונותיו-- לבחור שיטות מגוונות. הוא עשוי לבצע טקסי כישוף, הוא עשוי לצאת במסע צליינות, הוא עשוי להציע נר לצלם קדוש כלשהו, או שהוא עשוי להשתמש בחומר דשן נוסף ומשופר. אך מה שהוא יעשה, תמיד יהיה פעולה, כלומר, שימוש באמצעים להשגת מטרות. כישוף הוא במובן רחב יותר סוג של טכנולוגיה. גירוש שדים היא פעולה מכוונת להשגת מטרה המבוססת על ראיית עולם שרוב בני זמננו מבטלים כאמונה תפלה ולכן לא נאותה. אך ממושג הפעולה לא משתמע שהפעולה עצמה מכוונת על ידי תיאוריה נכונה וטכנולוגיה המבטיחה הצלחה והשגת המטרה הרצויה. משתמע מכך רק שהמבצע של אותה פעולה מאמין שאותם אמצעים שבחר יפיקו את התוצאה הרצויה.

שום עובדות המסופקות על ידי האתנולוגיה או ההיסטוריה סותרות את הטענה שהמבנה הלוגי של המוח הוא אחיד בין כל בני האדם המשתייכים לכל הגזעים, גילאים והארצות.[8]

-----------

[2] כמעט ואף פילוסוף לא החזיק בידע כל כך רחב עם מגוון ענפים של הידע בן זמנו של ברגסון(Bergson) מלבדו. אך הערה מקרית בספרו הנפלא והאחרון מוכיחה בבירור שברגסון התעלם לחלוטין מהתיאורמה הבסיסית של התיאוריה המודרנית של ערך וסחר חליפין. אגב, סחר חליפין הוא מעיר “l’on ne peut le pratiquer sans s’être demandé si les deux objets échangés sont bien de même valeur, c’est-à-die échangeables contre un même troisième.”." (Les Deux Sources de law morale et de la religion [Paris, 1932], p. 68.)

[3] Levy-Bruhl, How Natives Think, trans. by L.A. Clare (New York, 1932), p. 386

[4] Ibid., p. 377.

[5] Levy-Bruhl, Primitive Mentality, trans. by L.A. Clare (New York, 1923), pp. 27-29.

[6] שם, עמ' 27.

[7] שם, עמ' 437

[8] Cf. the brilliant statements of Ernst Cassirer, Philosophie der symbolischen Formen (Berlin, 1925), II, 78