האדם מסוגל לפעול בגלל שיש לו יכולת לגלות קשרים סיבתיים
שקובעים שינוי והתהוות ביקום. לפעול דורש ומניח מראש את קטגוריית הסיבתיות. רק אדם
שרואה את העולם לאור הסיבתיות כשיר לפעול. במובן זה ניתן לומר שסיבתיות היא
קטגוריה של פעולה. הקטגוריה אמצעים ומטרות מניחה מראש את הקטגוריה סיבה ותוצאה.
בעולם ללא סיבתיות וסדירות של תופעות לא יהיה כל מקום לחשיבה אנושית ולפעולה
אנושית. עולם כזה יהיה כאוס בו האדם לא יצליח למצוא שום כיוון והנחייה. האדם אינו
מסוגל אפילו לדמיין את התנאים ביקום כאוטי שכזה.
כאשר האדם אינו רואה שום קשר סיבתי, הוא אינו יכול לפעול.
הטענה הזאת אינה הפיכה. גם אם הוא מבין את הקשר הסיבתי בו מדובר, האדם אינו יכול
לפעול אם הוא לא מסוגל להשפיע על הסיבה.
האבטיפוס של מחקר הסיבתיות היה: היכן וכיצד עלי להתערב כדי
להטות את מהלך האירועים מהדרך בה היו מתרחשים בהעדר התערבות מצידי, לכיוון שמתאים
יותר לרצונות שלי? במובן הזה האדם מעלה את השאלה: מי או מה נמצא במקור הדברים? הוא
מחפש את הדפוסים החוזרים וה"חוקיות", בגלל שהוא רוצה להתערב. רק בשלב
מאוחר יותר קיבל החיפוש הזה פירוש רחב יותר על ידי המטאפיזיקה, כחיפוש אחר המקור
הראשוני של ההוויה והקיום. נדרשו מאות שנים כדי להחזיר את הרעיונות המוגזמים
והראוותניים הללו לשאלה הצנועה יותר, היכן על האדם להתערב או האם הוא מסוגל להתערב
כדי להשיג מטרה זו או אחרת.
הטיפול שקיבלה בעיית הסיבתיות בעשורים האחרונים היה, בשל
בלבול שגרמו מספר פיזיקאים מובילים, בלתי מספק. אנו מקווים שפרק בלתי נעים זה
בהיסטוריה של הפילוסופיה יהווה אזהרה לפילוסופים של העתיד.
ישנם שינויים שהסיבות להם, לפחות כיום, אינן ידועות לנו.
לפעמים אנו מצליחים להשיג ידע חלקי שמאפשר לנו להגיד: ב-70 אחוזים מכלל המקרים A גורם ל-B, ובשאר המקרים ל-C, או אפילו ל-F, E, D וכן הלאה. כדי להחליף את המידע החלקי הזה
במידע מדויק יותר, יהיה עלינו לפרק את A למרכיביו. כל עוד הדבר לא הושג, עלינו להשלים עם מה שנקרא חוק
סטטיסטי. אבל זה לא משפיע על המשמעות הפרקסאולוגית של סיבתיות. בורות מוחלטת או
חלקית באזורים מסויימים אינה מחסלת את קטגוריית הסיבתיות.
הבעיות הפילוסופיות, האפיסטמולוגיות והמטאפיזיות של סיבתיות
ושל אינדוקציה בלתי-מושלמת נמצאות מעבר לתחום הפרקסאולוגיה. עלינו פשוט לקבוע
כעובדה שעל מנת לפעול אדם חייב להכיר את מערכת היחסים הסיבתית בין אירועים, תהליכים
או מצבי עניינים. ורק במידה שמערכת היחסים הזאת ידועה לו, יכולה פעולתו להשיג את
המטרות המבוקשות. אנחנו מודעים לגמרי לכך שבקובענו קביעה זו אנו נעים במעגל. שכן
העדות היחידה לכך שהבנו נכון יחס סיבתיות היא שפעולה שמונחית על ידי הידע הזה
מביאה לתוצאה הצפויה. אבל איננו יכולים להימנע מהעדות המעגלית האכזרית הזאת דווקא
בגלל שסיבתיות היא קטגוריה של פעולה. ובשל היותה קטגוריה כזאת, פרקסאולוגיה אינה
יכולה להימנע מלהקדיש תשומת לב מסוימת לבעיה פילוסופית יסודית זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה